הדברת חולדות 

החולדה היא יונק השייך למשפחת המכרסמים. לרוב כשמזכירים את המילה הדברה עולה לרובנו בראש חרקים -  כאלו שאפשר גם להרוג עם הנעל . . במקרה של החולדות - ההדברה היא עסק למקצוענים בלבד.

בארץ קיימים שני סוגי חולדות - חולדת החוף וחולדה מצויה הידועה גם כעכברוש. חולדת החוף כשמה כן היא מצויה בעיקר במישור החוף והשפלה, היא גדולה יותר מהחולדה המצויה ושונה במקצת במבנה כפות הרגליים. החולדה המצויה שנדחקה לאיזורי פנים הארץ לאחר הגעת חולדת החוף לארץ קטנה יותר וניחנת ביכולת טיפוס מרשימה - היא מטפסת ללא שום קושי על קירו מבנים ועצים ומסוגלת להופיע גם בקומה שלישית ורביעית של בנין מגורים.

החולדות חיות בלהקות והן אחד המכרסמים המפותחים והחכמים ביותר, לחולדה יכולת ניווט וכושר התמצאות מעולים, זיכרון מצוין ויכולת תקשורת בין הפריטים השונים החיים עימה בלהקה. תכונות אלו הופכות את הדברת החולדות למשימה הדורשת מחשבה וכושר המצאה. בעבר נהגו להדביר את החולדות ברעל מסוים קטלני מאוד שהיה קוטל את החולדה כמעט במקום, אולם החולדות המעטות שנותרו בחיים הצליחו לקשר בין הרעל שהרגע אכלו לכאבים שהן חשות ונמנעו מלגעת בו בעתיד. באמצעות דרכי התקשורת שלהן האחת עם השניה הן אף הפיצו מידע זה, ולא נותרה ברירה אלא להחליף ולשפר את הרעלים להדברת חולדות.

כיום נהוגות שתי שיטות עיקריות להדברת חולדות, הראשונה היא רעל שהשפעתו היא לטווח של יומיים שלושה מרגע שהחולדה אכלה ממנו וכך אין היא מקשרת את המוות למזון הנגוע. הדרך השניה היא באמצעות מלכודות ופיתיונות. גם את הרעל וגם את המלכודות מציבים לרוב סמוך לקירות על נתיבי התנועה של החולדות.

החולדה מרתיעה במראה הרבה אנשים אבל זו אינה הסיבה שחשוב להדבירה. היא ידועה כמקור להפצת מחלות זיהומיות רבות ומסכנת את בריאותם של הדיירים באיזור הנגוע. בנוסף, נשיכה של חולדה תינוק או אדם זקן יכולה להיות קטלנית ולגרום נזק רב.

מומלץ מאוד לאנשים הגרים בבית קרקע להחזיק בסמוך לביתם מלכודות באופן קבוע ולפנותן מהחולדות שנלכדו אחת לכמה ימים. ניתן לעשות זאת באמצעות מדביר מקצועי או לבד (ובתנאי שלא נעשה שימוש ברעלים אלא בפיתיונות לצורך לכידה בלבד).